גזר דין בתיק ת"פ 15157-03-12

1.     הנאשם הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין. מעשיו של הנאשם כוונו כלפי בנו, אליאב, יליד 1989. בעקבות סכסוך על רקע משפחתי שהיה קיים בין השניים, פרצה ביניהם, ביום 3/3/12, תגרה בחצר הבית, במהלכה הנאשם תקף את בנו. במהלך התגרה, בין היתר, חבט הנאשם בראשו של בנו בגלגל אופניים העשוי ברזל, כאשר הציר המרכזי בגלגל ננעץ בגולגולתו של הבן. כתוצאה מכך נשברה גולגולת הבן.

2.     הנאשם הנו כבן 47, ובעברו 17 הרשעות קודמות, הראשונה משנת 1982 והאחרונה משנת 2011, עיקרן בעבירות סמים, אלימות ורכוש והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל.

3.     שירות המבחן המציא תסקיר בנוגע עם הנאשם (זאת בהמשך לתסקיר אחד שכבר ניתן בעבר בעניינו של הנאשם). מהתסקיר עולה כי הנאשם סובל מהתמכרות לסמים ומבעיות נפשיות. לפני שירות המבחן טען הנאשם כי כיום הוא נקי מסמים. הנאשם התקשה לקבל אחריות על מעשיו לפני שירות המבחן, ובסופו של דבר, לאור חומרת העבירה, לאור כך שהעבירה בוצעה בהיותו של הנאשם תחת צו מבחן ולאחר ניסיונות טיפוליים רבים שפורטו בתסקיר הקודם של שירות המבחן, לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינו של הנאשם.

4.     מטעם הנאשם נשמעו ראיות לעונש. מר יוסי אברהמי, ראש מועצת גבעת זאב, העיד כי הנו מכיר את הנאשם פרק זמן ארוך. לדבריו, ההיכרות הראשונה עם הנאשם לוותה בהתפרצות זעם של הנאשם, התפרצות שלא הייתה במקומה, אולם לאחר מכן, לאחר שלנאשם  נולד בן, הוא התנצל לפני מר אברהמי על התנהגותו ממפגשם הקודם וביקש ממנו להיות סנדקו של בנו, וכך היה. לפני כשנתיים, כך הוסיף מר אברהמי, הנאשם פנה אליו וביקש לתרום לחברה בעזרה לבני נוער. לדבריו, יש מקום לסייע בשיקום ובטיפול בנאשם. מר אבנר בר, עובד במשרד הבריאות ועוסק בתמיכה נפשית לנגמלים מסם, מכיר את הנאשם מזה כחמש שנים במסגרת ניסיונות הגמילה של הנאשם. הנאשם הגיע, כך לדבריו של העד, במצב כולל ירוד מאוד. במסגרת הטיפול נוכח העד לראות כי הנאשם מרוכז בבני משפחתו בכלל, ובבנו במיוחד, זאת על מנת למנוע מבנו הסתבכויות מיותרות, ואף ביקש כי בנו יזכה אף הוא לעזרה. בנו של הנאשם, אליאב מדיטשי, אשר נפגע מידי אביו - הנאשם, כמפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין, העיד כי כיום הנו עובד בחוות סוסים, מבצע עבודות פיזיות, אינו מוגבל ואינו זקוק לשיקום. לדבריו, הקשר בינו לבין הנאשם הנו קשר טוב והוא זקוק לאביו. בנוסף, העיד מר יצחק מזרחי, גיסו של הנאשם. מר מזרחי התגורר בחו"ל עד לפני כארבע שנים. במגעיו עם הנאשם, נוכח לראות אדם השונה בתכלית מכל אשר שמע אודותיו. העד הביע נכונות לדאוג באופן אישי לשיקום הנאשם לאחר שחרורו ולהפוך את הסתבכותו הנוכחית לאחרונה.

5.     ב"כ המאשימה הפנה לתוכן מעשי הנאשם בגינם הורשע, לחומרתם ולתוצאתם. נטען כי מדובר במעשה אכזרי שהופנה כנגד בנו של הנאשם שביקש להימנע מעימות עם הנאשם. הערך המוגן בענייננו, כך נטען, הנו משפחת הנאשם והפגיעה בכבוד האדם ושלימות הגוף. מדיניות הענישה בגין עבירות אלה הנה מאסר ממושך ובאה הפניה לפסיקה באשר למידת הענישה הראויה במקרים בהם ננקטה אלימות קשה. לאור כך, סבורה המאשימה  כי המתחם ההולם את מעשי הנאשם הנו בין שש ועד שתים-עשרה שנות מאסר. נטען כי התמשכות ההליך נבעה מכך שהנאשם הגיע להסדר וחזר בו. שירות המבחן, כך צוין, אף הוא התרשם ממסוכנות הנאשם ומכך שהנאשם נטש הטיפול בגמילה מסמים, וכשצו מבחן תלוי בעניינו. זאת, ולאור עברו של הנאשם הכולל 17 עבירות (בענייני סמים, אלימות ורכוש), וריצוי מספר מאסרים בפועלים, מעיד על כך שאין בדעת הנאשם לעבור הליך שיקומי, וקיימת הצדקה להטלת עונש מאסר דו ספרתי והפעלת המאסר המותנה הרובץ נגדו, במצטבר, וכן לגזור על הנאשם מאסר מותנה.

6.     מנגד, הסנגור הפנה בראשית הדברים לכך שבטיעון בעניין הארכת מעצרו של הנאשם (מיום 4/9/13), טענה המאשימה כי המאשימה תטען להטלת עונש של 7 שנות מאסר ולא כפי שנטען במהלך הדיון. לגופם של דברים, נטען, בין היתר, כי לצד עקרון ההלימה, עומד האינטרס האישי של הנאשם. הנזק אותו גרם הנאשם, כך נטען, אינו חמור באופן יוצא מהכלל, אלא דווקא נגרם נזק קל שלא גרם לבעיה תפקודית כפי שהעיד בנו של הנאשם, מה עוד שמרכז הכובד בדאגותיו של הנאשם נגע בבנו ובמאמצים אותם השקיע למנוע מבנו הסתבכויות מיותרות. הנאשם, כך נטען, סבל מבעיות קשב וריכוז שלא אובחנו, ועל-כן נשלח בילדותו לפנימייה, החל לסבול מאלימות, ומכאן בא השימוש בסמים מגיל צעיר. באה הפניה לחוות הדעת הפסיכיאטרית שניתנה מטעם הפסיכיאטר המחוזי בעניינו של הנאשם, ולכך שהנאשם, אף שטען לחפותו, נוטל אחריות, כאבא, על אשר נגרם לבנו. לאור כל אלה, ולאור פסיקה אליה הפנה הסנגור, נטען כי מתחם הענישה הראוי נע בן 12 חודשי מאסר בפועל ועד 42 חודשים מאסר בפועל, ולאור הנסיבות האישיות של הנאשם, ניתן להסתפק בעונש שינוע בין 18 ועד 20 חודשי מאסר.

        הנאשם, בדבריו, ציין כי הוא אב לשלושה ילדים, אליאב הבכור שמאז ומתמיד גרם לבעיות, והנאשם עבר עמו דרך ארוכה לשיקומו. בתקופה שלפני האירוע חש הנאשם כי אליאב "הולך לאיבוד", ואף שהנאשם פתח עבורו עסק, בנו שוב הסתבך ונטש את העסק. הנאשם הביע רצונו לשקם את חייו וחיי משפחתו.

8.     בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הנו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה, תוך התחשבות בערך החברית שנפגע ממעשה העבירה, במידת הפגיעה בו במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (קיים בחוק פירוט הנסיבות בהן יש להתחשב, במידה שהתקיימו, וככל שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ואשמתו של הנאשם). ניתן להתחשב גם בנסיבות אישיות אותן ניתן להביא בחשבון. נוכח אלה, נוכח הענישה הקבועה בחוק בנוגע עם העבירה בה הורשע הנאשם, נוכח פסיקה במקרים קרובים, תוך התחשבות בנסיבות הכלליות של ביצוע העבירה בענייננו, מתחם הענישה הראוי אמור להשתרע בין 30 חודשי מאסר ועד שבע שנות מאסר. שקלול הגורמים המשפיעים על מיקומו של העונש הראוי במתחם זה, ביניהם והערך המוגן הוא שלום האדם, עברו המכביד של הנאשם, תוצאות פגיעתו, שאף אם, כנטען, לא גרמו לנזק לטווח ארוך, גרמו לפגיעה גופנית ממשית בטווח הקצר, תוך שלא ניתן להתעלם מכך שהתמכרותו רבת השנים לסם של הנאשם, התמכרות עמה ניסה להתמודד כפי שהצביע על כך מר אבנר בר, גרמה לו למסכת חיים קשה, והשפיעה, ככל הנראה, גם על מצבו הנפשי (ראה לעניין זה חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי שהוגשה במסגרת הטיעונים לעונש), מוליך לכך שיש לגזור על הנאשם כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופה של 45 חודשים. תחילת מאסרו מיום מעצרו.

ב.     הפעלת המאסר המותנה לתקופת 7 חודשים, שנגזרו על הנאשם בת"פ 3476/07 (שהוארך בת"פ 9557/08). מתוך תקופה זו, תקופה של 4 חודשים תצטבר לעונש שנקבע בס"ק (א) לעיל ותקופת 3 חודשים תחול בחופף.

ג.      מאסר מותנה לתקופת שמונה חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, במעמד בא-כוח המאשימה, בא-כוח הנאשם והנאשם עצמו.